<h1>עבוה"ק לרשב"א בית מועד שער ראשון</h1>
<h2>דף יט.</h2>
השום והבוסר והשלקות הרי הן כתותין ורימונים ואין סוחטין אותן לכתחילה, וכל שכן הבוסר שרובו למשקין ולפיכך אפילו לשחקו בקערה אסור, דשחיקתו זו היא סחיטתו. אבל השום והשחלים והחרדל נדוכין כדרכן ואינו חושש, אבל לא יסחוט, ודג להוציא ממנו צירו הרי זה אסור. וכולן שריסקן מערב שבת והטעינן קורה מבעוד יום ויצאו מעצמן מותרין ואין צריך לומר ביו"ט ואפילו זיתים וענבים, אבל לא יגמור בידיים.
<h2>דף מז:</h2>
מסלקין תריסי תיבה שידה ומגדל שבחנויות להוציא מהן תבלין או פירות ביום טוב. ולא זו בלבד אלא אף מחזירין, שאין בנין וסתירה בכלים. ולמה התירו לו להחזיר והלא יש כאן משום שבות, לפי שאם אי אתה מתיר לו להחזיר אף הוא אינו מסלק ופותח, ואם אינו פותח נמצא בטל משמחת יום טוב. ולפיכך תריסין שבתיבה שידה ומגדל שבבתים אסור, שאינו נמנע מלפתוח ולהניחן פתוחין שנשמרין בתוך הבית. ובמה דברים אמורים בשאין שם פתח, אבל יש שם פתח משתמש דרך הפתח. ובשאין להן ציר כל עיקר, ואפילו בשיש להן ציר באמצע ואין להם ציר מן הצד, ואפילו מחזיר כל צרכו מותר. ובלבד שלא יתקע. ואם תקע הרי זו מלאכה גמורה וחייב משום מכה בפטיש. דברים אלו שאמרנו בתריסין רפויין ואינן רפויין, ולפיכך מן הצד אסור להחזיר כל צרכן. היו רפויין גמורים מחזירין ואפילו בשיש להן ציר מן הצד ואפילו בשבת ואין צריך לומר ביום טוב, והוא שלא יתקע.
<h2>דף עד.</h2>
הבורר אוכלין ביום טוב לא יברור בנפה ובכברה לפי שזו ברירה גמורה ואסורה אפילו ביום טוב. אבל בורר הוא כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי שאין כאן אפילו בשבת אלא משום שבות, ביום טוב לא גזרו משום צורך אוכל נפש. כשהוא בורר נוטל אוכל ומניח את הפסולת או פסולת ומניח את האוכל. במד"א בששניהם שוין בטורח ואפילו היה האוכל מרובה בשיעורו, אבל בזמן שהפסולת מרובה בשיעורו או מועט בשיעורו ומרובה בטורחו נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.
אימתי התירו לברור, כשבורר ואוכל או שבורר ומניח לאכול לאלתר, אבל אם בירר והניח לבו ביום הרי זה כבורר לאוצר ובשבת חייב חטאת ולפיכך אפילו ביום טוב אסור. איזהו לאלתר כשיעור מה שמסב לאותה סעודה בלבד, ובשבת כל שבורר בכלי אפילו בקנון ובתמחוי ואפילו לאכול לאלתר אסור. היו לפניו שני מיני פירות מעורבין זה עם זה אינו בורר זה מתוך זה ביום טוב בנפה וכברה, אבל ביד ובקנון ובתמחוי מותר. ובשבת מותר ביד, בקנון ובתמחוי אסור.
<h2>דף עד:</h2>
הפורס ירקות דק דק לאכול לאלתר או לבשל לאלתר ביום טוב מותר, ואם להניח לבו ביום אסור.
<h2>דף צה.</h2>
דבר תורה מלאכת עבודה אסורה ביום טוב כבשבת שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו. אי זו היא מלאכת עבודה כל שאין בה צורך אוכל נפש כחורש וזורע ובונה ואורג וכיוצא בהן. ולא הותרה אלא מלאכה שיש בה צורך אוכל נפש או שכל נפש נהנית ממנה כאפייה ובישול וכיוצא בהן, שנאמר (שמות י"ב) כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ולא כל מלאכת אוכל נפש התיר הכתוב שהרי אחר שהתיר מיעט שנאמר אך הוא לבדו יעשה לכם, אך הוא לבדו ולכם מיעוטין הן. ולפיכך יש אפילו מלאכות שיש בהן צורך אוכל נפש ואסורות, ומסרן הכתוב לחכמים והם אמרו שהקוצר והתולש והדש והבורר והטוחן והמרקד והצד והחולב והמגבן והסוחט את הפירות להוציא מהן משקין אסור. וכן אסרו מדבריהם לרדות חלות דבש מן הכוורת. ומפני מה מנו את אלו, לפי שלא התירה התורה לתקן ביום טוב מה שדרך בני אדם לתקן מהן הרבה לימים הרבה, כדי שלא יטרח ביום טוב לתקן מחמת חול. וכן לא התירה התורה אלא תקון בדברים שהן ברשותו כאפייה ובישול לא לעקור דבר מגידולו, ואפילו תותים ואבטיחים שנפגמין מיומן למחרתו, לפי שרוב הפירות הנלקטין משתמרין לזמן מרובה ואינו בדין שתהא לקיטתו של זה מותרת ושל זה אסורה, וכל שכן צידת בעלי חיים שאינן ברשותו ושהוא צריך לטרוח ולצוד בחורשים ונמצא בטל משמחת יום טוב. ועוד יש מלאכות ואפילו טלטולין שאסרו מדבריהם כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול כמו שיתבאר. מלאכות אלו יש מהן שהותרו מכללן. כיצד, חלות דבש אסור לרדות אותן מכוורתן משום שבות. במה דברים אמורים בזמן שדבוקות בכוורת וצריך לרדות, לפי שנראה כעוקר דבר מגדולו, אבל נתלשו מן הכוורת וכן דבש הצף בכוורת מותר אפילו בשבת ואין צריך לומר ביום טוב.
החולב אסור, ולא עוד אלא אפילו לינק בפיו אסור. במה דברים אמורים שלא במקום צער חולי, היה חולה וצריך לו אע"פ שאין בחליו סכנה, יונק בפיו ולפי שהיונק מפרק כלאחר יד הוא ואין בו אלא משום שבות, ובמקום צער חולי לא גזרו.
<h2>דף קו:</h2>
כל שמחוסר צידה ואסור לצודו אין נותנין לפניו מזונות חוששין שמא ישכח ויצוד. ויראה לי שבמקום הפסד התירו לתת לפניהם מזונות. כיצד, נחיל של דבורים עושין לו פרנסה כדי שלא יברח, אבל אין צדין אותו בתחילה. וכל שמותר לצודו נותנין לפניו מזונות ואפילו בשבת וכל שכן ביום טוב.
<h2>דף קיז:</h2>
דבר תורה מלאכת עבודה אסורה ביום טוב כבשבת שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו. אי זו היא מלאכת עבודה כל שאין בה צורך אוכל נפש כחורש וזורע ובונה ואורג וכיוצא בהן. ולא הותרה אלא מלאכה שיש בה צורך אוכל נפש או שכל נפש נהנית ממנה כאפייה ובישול וכיוצא בהן, שנאמר (שמות י"ב) כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ולא כל מלאכת אוכל נפש התיר הכתוב שהרי אחר שהתיר מיעט שנאמר אך הוא לבדו יעשה לכם, אך הוא לבדו ולכם מיעוטין הן. ולפיכך יש אפילו מלאכות שיש בהן צורך אוכל נפש ואסורות, ומסרן הכתוב לחכמים והם אמרו שהקוצר והתולש והדש והבורר והטוחן והמרקד והצד והחולב והמגבן והסוחט את הפירות להוציא מהן משקין אסור. וכן אסרו מדבריהם לרדות חלות דבש מן הכוורת. ומפני מה מנו את אלו, לפי שלא התירה התורה לתקן ביום טוב מה שדרך בני אדם לתקן מהן הרבה לימים הרבה, כדי שלא יטרח ביום טוב לתקן מחמת חול. וכן לא התירה התורה אלא תקון בדברים שהן ברשותו כאפייה ובישול לא לעקור דבר מגידולו, ואפילו תותים ואבטיחים שנפגמין מיומן למחרתו, לפי שרוב הפירות הנלקטין משתמרין לזמן מרובה ואינו בדין שתהא לקיטתו של זה מותרת ושל זה אסורה, וכל שכן צידת בעלי חיים שאינן ברשותו ושהוא צריך לטרוח ולצוד בחורשים ונמצא בטל משמחת יום טוב. ועוד יש מלאכות ואפילו טלטולין שאסרו מדבריהם כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול כמו שיתבאר. מלאכות אלו יש מהן שהותרו מכללן. כיצד, חלות דבש אסור לרדות אותן מכוורתן משום שבות. במה דברים אמורים בזמן שדבוקות בכוורת וצריך לרדות, לפי שנראה כעוקר דבר מגדולו, אבל נתלשו מן הכוורת וכן דבש הצף בכוורת מותר אפילו בשבת ואין צריך לומר ביום טוב.
<h2>דף קכח.</h2>
אין דשין תבואה וקטניות ושאר מיני אוכלין ביום טוב, אבל מפרכין את החרדל ביד מן הקשין שלו וכן מוללין מלילות ביום טוב. וכיצד מולל, מולל בידו אחת באצבע אחת על כל האצבעות, שהרי יש כאן שנוי שאין דרכו לעשות כן בחול, וכשהוא מנפח מנפח אפילו בקנון ובתמחוי אבל לא בנפה ובכברה כמו שביארנו. ויש מי שהורה שלא נאמרו דברים הללו אלא ביום טוב אבל בשבת אין מפרקין אוכל מתוך קש כלל, ולא התירו בשבת אלא למלול לרכך את האוכל, ואם מלל מערב שבת, מנפח בשבת בידו אחת ואפילו בכל כחו. ויש מגדולי המורים שהורו שמולל בשבת בשנוי זה באצבעו אחת על כולן. ודברים הללו בשבת אמורים אבל ביום טוב מולל כדרכו בלא שום שנוי.
<h2>דף קלד.</h2>
אין מסננין את החרדל במסננת שלו, אבל מסננין את הביצה במסננת של חרדל. ומה בין חרדל לביצה, שהחרדל נראה כבורר שמקצתו נשאר במסננת והביצה אינו נראה כבורר, וכל שהוא כבורר אסור אפילו ביום טוב כבשבת.
<h2>דף קלז:</h2>
אין תולין את המשמרת ליתן לתוכה שמרים ואפילו ביום טוב, שלא יראה כעושה כדרך שעושה בחול. היתה תלויה מערב יום טוב נותנין לתוכה שמרים אבל בשבת אפילו לתלויה אין נותנין.
<h2>דף קלט:</h2>
מערים אדם על המשמרת ביום טוב ותולה אותה ונותן לתוכה רימונים או פירות ואחר כך אם רצה יתן בתוכה שמרים, שהרי זו כמשמרת תלויה שנותנין בה ביום טוב.
<h2>דף קמא.</h2>
אין שוחקין את הפלפלין ברחים שלהן, שזו טחינה גמורה היא להם, אבל דכין אותן כדרכן אפילו במדוך של אבן, שכל התבלין נדוכין כדרכן והפלפלין כתבלין ואף הכרכום נדוך כדרכו. המלח רכה ונדכית היטיב בשנוי ולפיכך בזמן שדכה בפני עצמה, צריך שיטה המדוכה קצת כדי שישנה קצת בדיכתה. ואם דכה בתוך התבלין דך כדרכו ואינו חושש. עושין קונדיטון ביום טוב ואינו חושש.
<h2>דף קמב:</h2>
הבורר אוכלין ביום טוב לא יברור בנפה ובכברה לפי שזו ברירה גמורה ואסורה אפילו ביום טוב. אבל בורר הוא כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי שאין כאן אפילו בשבת אלא משום שבות, ביום טוב לא גזרו משום צורך אוכל נפש. כשהוא בורר נוטל אוכל ומניח את הפסולת או פסולת ומניח את האוכל. במד"א בששניהם שוין בטורח ואפילו היה האוכל מרובה בשיעורו, אבל בזמן שהפסולת מרובה בשיעורו או מועט בשיעורו ומרובה בטורחו נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.
<h2>דף קמג:</h2>
נתפזרו לו פירות בחצר אחד הנה ואחד הנה, מלקט על יד על יד ואוכל. אבל לא יתן לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. והורו רבותי שאם נפלו במקום אחד נותן אפילו לתוך הסל. נתפזרו לו בין צרורות ועפרורית שבחצר מלקט אחד אחד ואוכל, ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה.
פירות העשויין להוציא מהן משקין כזיתים וענבים אין סוחטין אותן ביום טוב ואין צריך לומר בשבת, ולא עוד אלא אפילו הכניסן לאוכלין ויצאו מהן משקין אסורין, חוששין שמא יתן דעתו להוציא מהן משקין ויסחוט. תותים ורימונים רובן לאכילה ומיעוטן למשקין, ולפיכך אין סוחטין אותן שהרי יש שסוחטין אותן למימיהן. הכניסן לאוכלין ויצאו מהן משקין מותרין, שכל שרובן לאכילה והכניס אלו לאכילה אע"פ שאתה מתיר היוצא מהן אין חוששין שמא ימלך ויסחוט. שאר מיני פירות כעוזרדין וחבושין ופרישין כולן לאכילה הן עומדין ואין עשויין למשקין, ולפיכך סוחטין אותן לכתחילה שאינו אלא כמפריד אוכל מתוך אוכל.
<h2>דף קמד:</h2>
פעמים שאפילו לסחוט בידיים מותר ואפילו זיתים וענבים. כיצד, סוחט אדם אפילו אשכול של ענבים לתוך הקדירה שיש בה אוכלין ובכל מקום שיש בהן אוכלין, ואינו נמנע ואפילו בשבת, שכבר ביארנו שכל משקה הבא לאוכל הרי הוא כאוכל ואינו אלא כמפריד אוכל לתוך אוכל. וכן הסכימו מרבותי הגדולים מורי הוראה, אלא שיש מן הגדולים שאסרו לעשות כן בשבת. ונראין דברי הראשונים והמחמיר תבוא עליו ברכה.
פעמים שאפילו לחלוב ביד מותר. כיצד, היה חולב בתוך הכלי שיש בו אוכלים הרי זה מותר, שהמשקה הבא לאוכל הרי הוא כאוכל. והורו הגאונים ז"ל שלא נאמרו דברים אלו אלא ביום טוב אבל בשבת אפילו חולב לתוך האוכל אסור, מפני שבא מעז שאסור לשוחטה בשבת והרי הוא נולד מן המוקצה. ומקצת מגדולי הראשונים והאחרונים הורו בשבת להתיר כיום טוב, ואע"פ שנראין דבריהם שומעין לראשונים להחמיר הלכה למעשה. ובכל מקום ביום טוב מותר לחלוב לתוך הקדרה של אוכלין. במה דברים אמורים בחולב מעז העומדת לאכילה, אבל מעז העומדת לחלבה אסור אפילו ביום טוב משום נולד מן המוקצה.
